הדרך אל האושר

שיעור 2 – חלק ב

החשיבות שבידיעת המטרה

כל אימון או לימוד בתחום שדורש הצטיינות ברמה תחרותית גבוהה, כמו למשל, תחום המכירות מחד ומקצועות הספורט האולימפיים מאידך, מדגיש, ראשית דבר, את ידיעת המטרה ואת יכולת ההתמקדות בה כתנאי ראשון להצלחה. ללא ידיעת המטרה אנו נידונים לגורל שבו אנו נתונים רוב הזמן בתחושה מייאשת של שוטטות ואיבוד דרך בכל תחום בו נפעל ונעשה. על כן, סגולה להצלחה בכל פעולה או משימה, היא הגדרת המטרה, וככל שהמטרה תוגדר בצורה מדויקת יותר כך גדלים סיכויי הצלחתנו.

באופן כללי, לכשנשאל אנשים מהי מטרתם, הרי שרובם המכריע ישיב, כי המשימה החשובה ביותר עבורם היא להצליח בחיים. אולם, מה זה אומר “להצליח בחיים”? איך מגדירים מטרה כזאת? למעשה, אפילו אם נשאל רבים מאלו שנראים לנו כמצליחנים האם השיגו את מטרתם בחיים, מן הסתם נקבל תשובה שלילית. בפועל, נראה כי רוב בני האדם אינם מודעים לצורך בהגדרת המטרה, ואף ניתן לומר שנדיר לפגוש אנשים אשר השיגו את מטרותיהם. ומכאן, שרובם גם לא ידעו להגדיר כראוי את מטרתם (כמובן שהגדרה או מיקוד במטרה לא נכונה לא יביאו לסיפוק ולתחושת השגיות בת קיימא).

מהי, אם כן, מטרת החיים?

לפי חכמת הקבלה, המטרה סובבת סביב מילוי הרצון. ואם נרצה לדייק עוד יותר, על פי הקבלה, הרצון לקבל הוא מהותו של האדם. ואולם, מהיכן מגיע אותו רצון? חכמת הקבלה מסבירה, כי הרצון מגיע מהנשמה. הרב אשלג – בעל פירוש “הסולם” על הזוהר ומייסד תנועת הקבלה המודרנית – מסביר, כי מקור המלה נשמה הוא מלשון ‘שומה’. קרי: הערכה של גודל, של קיבולת, של כלי, של כמות. בהתאם, ‘נשמה’ היא הגודל של הכלי, הגודל של הרצון של האדם לקבל. אנשים עם רצונות גדולים עושים דברים גדולים, לטוב ולרע, ואנשים עם רצונות קטנים עושים דברים קטנים, לטוב ולרע. הגודל של הנשמה קובע את העוצמה של האדם.

נשאלת השאלה, אם כל תנועה שאנו עושים מטרתה לקבל לעצמנו ולמלא את רצונותינו, אז מהו אותו דבר שאנו מנסים לקבלו? וחשוב להבין זאת, שאחרת איך נדע שהשגנו את מבוקשינו? במיוחד, נכון הדבר כשרובנו פועלים בדרך של השאלת מטרות מהסביבה אשר סופה בלבול וריקנות, כי גם אם השגנו את מה שמקובל על החברה שבה אנו חיים, או את מה שציפו מאיתנו, עדיין אנחנו מרגישים שמשהו חסר לנו, שאנחנו לא מסופקים ושלא טוב לנו.

אז מה בעצם אנחנו מחפשים?

כל אחד יסכים שכאשר אנחנו מציבים לעצמנו מטרה שבה אנו משקיעים מרץ וזמן, הרי שאנו מצפים לחוש תחושה טובה לכשנשיגה. תחושה זו יכולה להיות מתוארת במילים כמו סיפוק, בטחון, שלווה, אהבה, מילוי, כוח ועוצמה ועוד. אם נדע בוודאות בתחילת הדרך שהתחושות הנ”ל לא מצפות לנו בסופה הרי שנפסיק ללכת בה, או שנפסיק להתאמץ כדי להשיג את מטרתנו.

אם נשאל אנשים מהי מטרת חייהם ומה הם היו רוצים להשיג לעצמם, אזי יש שיאמרו שהם רוצים להשיג את הייעוד שלהם בחיים. אם נשאל אותם מדוע, הם ישיבו – על מנת להגיע לסיפוק. ואם נוסיף ונקשה אזי נבין כי הסיפוק גורם להם לתחושה טובה, להרגיש טוב, ומכאן שמטרת חייהם היא להרגיש טוב ולא למצוא את ייעודם. אחרים יאמרו, שמטרתם היא לעזור לאחרים, אך גם כאן העזרה כשלעצמה היא לא העניין כי אם ההרגשה הטובה המתקבלת לאחריה. מישהו אחר יאמר שהוא רוצה לראות את הילדים שלו גדלים ושטוב להם, אך גם כאן אם המטרה תושג היא בעצם תגרום לאותו אדם נחת, ומכאן שמטרת החיים האמיתית היא שוב להרגיש טוב. להרגיש עונג, אהבה, שמחה ומעין תחושת מלאות. כלומר, הסיפוק, העונג והמלאות שאי אפשר להגדיר אותם באמצעים גשמיים הם תמיד מהווים חלק מהגדרת מטרת החיים.

ומהי אותה תחושת מלאות? מלאות היא מעין תיאור מצב של אותם רגעים של תחושה עילאית של סיפוק ושלמות. אין לכך נוסחה ברורה, אבל כל אחד יודע לזהות את אותה תחושה כשהוא פוגש בה. למעשה, תוצר נלווה של אותה תחושה היא תחושת שובע נפשי. השובע הנפשי הזה, המלאות הרוחנית הזו באה לידי ביטוי אפילו בצורה גשמית. עפ”י מחקרים, אדם אוכל פחות כשהוא נמצא במקום של עשייה, יצירתיות, צמיחה, שיתוף ואהבה ושל הרגשה טובה הנובעת ממצבים אלה.

לעומת זאת, כאשר אדם חש ריקנות הוא מנסה למצוא דרכים למלא את עצמו, ובדרך כלל זה יתבטא בצורה גשמית (אכילת מוצרי מזון שאין לנו בהם צורך, או צריכת מוצרים שאין בהם צורך של ממש). מעין התניה שכפינו על עצמנו, או שנכפתה עלינו כתוצאה מהשפעות הסביבה של החברה המודרנית – חברת הצריכה. הניסיון מראה שתבניות ההתנהגות הללו מצליחות למלא אותנו, אבל רק באופן רגעי או זמני.

נשאלת, אם כן, השאלה – כיצד ניתן לדעת שאנו אכן מלאים? אם נבחן זאת, הרי שכשאנחנו מלאים קל לנו יותר לאהוב את כולם. אנחנו שמחים יותר ובריאים יותר, וכשאנחנו מאושרים באמת אזי תחושת האושר “גולשת” ויש בנו צורך לחלוק אותה עם אחרים ויש בנו סובלנות לטעויותיו של הזולת, קרוב או רחוק.

סוד תחושת המילוי והסיפוק

אז מהי אותה תחושת מלאות? מהו הדבר שממלא אותנו כאשר אנחנו מרגישים סיפוק?

אין מדובר, כמובן, במשהו גשמי. זו אינה מטרת הרצון שלנו, אלא מה שממלא אותו. כאשר המילוי הנחשק הזה נמצא במקומו אז כל העולם יפה ושמח. אולם, כאשר יש לנו תחושה של חוסר פנימי, אזי דיכאון וחושך צובעים בצבעים קודרים את כל מה שסביבנו.

מהו טבעו של המילוי הנחשק? מהו הדבר שכולנו מחפשים רוב הזמן?

המקובלים קוראים לזה “אור”. אור רוחני. אנרגיה רוחנית. באור הזה ובאנרגיה הזו אנו רוצים להתמלא. למעשה, האור הזה קיים כבר מבריאת העולם (ועוד קודם שנבראו השמש הירח והכוכבים ביום הרביעי): “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר” (בראשית א’, 3). כלומר, עוד קודם לאור הגשמי נברא האור הרוחני, וכל אדם יודע ומרגיש מתי הוא חווה את האור הזה. אבל יש דרך נוספת לדעת שמישהו הגיע ל”הארה”, למטרה. אומרים המקובלים: “אין אדם נותן מה שאין בו”. אתה לא יכול לתת את מה שאין לך. כשאנו מלאים באור אנו מרגישים אהבה וסובלנות כלפי אחרים. כשאנו מלאים באור אנו משדרים רוגע, אושר ושמחה. וההפך הוא תשדורת של כאב וסבל. זהו בעצם המדד שלנו. כשאדם מלא באור הוא נותן לאחרים הרגשה של אור.

זהו, למעשה, החוק הראשון בחוקי החיים על פי תורת הקבלה, החוק שמגדיר את מטרת החיים ואת מה שאנחנו רוצים בחיים ואשר ניתן להגדרה פשוטה: אנחנו רוצים להתמלא באור.

מדובר באור הרוחני-הפנימי שאנחנו מרגישים כאשר אנחנו מוקפים אהבה, והאהבה הזאת ממלאת אותנו. זה האור שממלא אותנו כאשר אנחנו חווים סיפוק מהישג בתחום המקצוע, חיי המשפחה או הקריירה שלנו. זו התחושה שממלאת אותנו כאשר אנחנו חווים שלווה וביטחון פנימי לאחר שטרחנו רבות והגענו אל המנוחה והנחלה.

אבל איך עושים זאת? איפה ניתן למצוא את “האור” הזה? על כך במאמר הבא.

להאזנה להרצאה ניתן להיכנס לאוניברסיטה של חיים קבלה