פרשת בשלח

להורדת השיעור השבועי על פרשת בשלח (פורמט WMA) לחצו כאן

להורדת השיעור השבועי על פרשת בשלח (פורמט MP3) לחצו כאן

בשבועות האחרונים הסברנו כי יציאת מצרים באה להזכיר לכל אחד ואחד מאתנו את יציאת מצרים האישית שלו, היציאה מאותו מקום צר ומגביל שבתוכנו.

פרשת בשלח נפתחת בסיפור יציאתם של בני ישראל ממצרים, אשר לכאורה הינה חוויה שמחה ומשחררת. ואולם, בני ישראל היו שבורים ומפוחדים, שאחרי הכל, הם לא הכירו משהו אחר. דורות על דורות של עבדות במצרים, כמעט ללא זיכרון של חופש, של חיים אחרים. בדומה, כך גם אנחנו מפחדים לצאת לדרך חדשה מהמקום הבטוח לכאורה שלנו. אנחנו אוהבים את הישן והמוכר אפילו אם הוא רע, ותמיד נמצא תירוץ כזה או אחר להעדיף את הדרך משכבר הימים על פני הרפתקה חדשה.

אנו נושאים תמיד עינינו אל החופש, אך בד בבד הוא מאיים ומפחיד, והפחד משתק אותנו מלנסות להשיגו. כך אנו מוצאים עצמנו עושים צעד לפנים וחוזרים שניים לאחור, בדיוק כמו בני ישראל.

הפרשה מספרת לנו על הניסים הגדולים שקורים בזה אחר זה ומיד לאחר כל נס שוכחים בני ישראל שזה עתה נושעו וכבר הם מתלוננים ומפחדים מפני הבאות.

שבעה ימים לאחר שיצאו ממצרים ביד רמה, מגיעים בני ישראל לים סוף, הרים מימינם ומשמאלם ופרעה מאחוריהם והם זועקים אל משה “הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם… כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר.” זהו משל לדו שיח הפנימי שמתנהל בתוכנו – להישאר בתוך העבדות או לקחת אחריות על חיינו. כשמשה פונה לבורא עולם, הוא משיבו “מַה-תִּצְעַק אֵלָי; (מה אתה רוצה ממני?) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ…”. כלומר, אי אפשר להכריח אותנו להיות בני חורין ומאושרים, מפתחות הגאולה הם בידנו. הזוהר מוסיף שהתשובה למשה הורתה, שיסעו מלהרבות דברים, שאין יותר זמן לתפילה, שזהו אחד מאותם מצבים מעצבים שצריך לקבל החלטה מיידית – האם להיכנע לכישלון ולחידלון או ללכת על החזון ויהי מה. כשבוחרים באפשרות השניה, אנו מתחברים למקור הבריאה, שתכליתה להיטיב לנבראים, ואז בכוחנו לעשות הכל. זה המקום שבו נעשים הניסים הגדולים – בקיעת ים סוף, הקמת אנשים לתחיה, הורדת גשמים וכיוב’, הכל כמסופר בסיפורי הנביאים הגדולים.

נבראנו בצלם אלוהים כדי להיות שותפים בבריאה. כלומר, בכל רגע נתון ואין זה משנה מהן הנסיבות, טמונה בנו היכולת לברוא מציאות חדשה – להפוך את המר למתוק ואת החושך לאור. “שירת הים” שנאמרה לאחר קריעת ים סוף נפתחת במילים “אז ישיר משה…” – בלשון עתיד. ללמדנו שתוקפו של הסיפור הוא לכל הדורות. להבטיח לנו שכל אדם אמור לחוות את שחוו בני ישראל על ים סוף – תחושת החופש, “הכל אפשרי” ושאין בעיה שלא ניתן לגבור עליה. זו תכלית האדם ולכן כולנו נגיע אליה בסופו של דבר.