פרשת וילך (שבת שובה)

להורדת השיעור על פרשת ניצבים-וילך לחצו כאן (wma)

להורדת השיעור על פרשת ניצבים-וילך לחצו כאן (mp3)

במחזור הפרשיות שקוראים בתורה, ישנן שנים שבהם הפרשיות ניצבים וילך הן מחוברות ויש שנים שהן נקראות בנפרד. הסיבה לכך היא שהלוח העברי מתאים את עצמו לשינויים שיש במהלך השנה על מנת שמחזור הפרשיות יסתיים בדיוק בשמיני עצרת שחוגגים בו את שמחת התורה, יום, שעל פי הקבלה הוא סיומו של חג ראש השנה שמתחיל בא’ בתשרי. באותו יום מתחילה השנה החדשה באמת וכל החיבור הרוחני של תפילות ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות מתחיל להתגשם. לכן מתפללים באותו היום את תפילת הגשם – הגשמה והוצאה לפועל.

עשרת ימי תשובה הם עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. ימים אלו הינם ימים מיוחדים של התקרבות לבורא. משמעות התשובה היא בעצם שיבה אל המקוריות של הנשמה שלנו שהיא באמת חלק מהבורא ולהיות מי שאנו יכולים להיות. בעשרת ימי תשובה יש את הסגולה של תחילת השנה לאפס הכל, לרבות הכישלונות והכאב של השנה שחלפה ולהתחדש בחיים מלאים באור.

הרמב”ם בהלכות תשובה (פרק ב’, הלכה ו’) כתב: אע”פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר “דרשו ה’ בהמצאו”

בהמשך אותה הלכה, הרמב”ם  כתב שהכלל הזה נכון רק ליחיד “אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה’ אלהינו בכל קראנו אליו”. מכאן, אפשר לראות כמה כוח אפשר לקבל כשהסביבה תומכת ועוזרת בתהליך של התיקון האישי.

השבת שבין ראש השנה ליום כיפור נקראת שבת תשובה או שבת שובה. סיבת השם הראשון ברורה אך השם השני בא מההפטרה הלקוחה מספר הושע הנקראת לאחר הפרשה. ההפטרה פותחת בפסוק: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה’ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ”. הנביא קורא לעם ישראל לשוב אל ה’ ולחזור לטהרתו הפנימית.

בתלמוד, במסכת יומא  מבוא הקטע הבא: “אמר ריש לקיש: גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר … והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר… לא קשיא; כאן – מאהבה, כאן – מיראה”.

ריש לקיש אמר שכשאדם עובד עבודה רוחנית ושב בתשובה, הזדונות שעשה, העבירות שעבר בכוונה תחילה נהפכות לו לשגגות ו”יורדות בדרגה” בכח התשובה. מיד התלמוד שואל, הרי ראינו במקום אחר שריש לקיש הרחיק לכת עוד יותר וכתב שבכח התשובה הזדונות אף נהפכות לזכויות. התלמוד מחבר כל אחד מן המאמרים למציאות אחרת. בשפת המקובלים, תשובה מיראה נקראת “תשובה תתאה” (=תשובה תחתונה), תשובה מיראה יכולה להיות תוצאה של הכרח חיצוני או פחד וכו’. עם תשובה כזאת יש כח להפוך את העבירות שהיו בכוונה לעבירות בשוגג אך אדם ששב מאהבה, מרצון אדיר להתחבר לאור ולטוב, עושה “תשובה עילאה” (=תשובה עליונה) יש לו כח לשנות את העבר ולהפוך את החושך לאור ואת המר למתוק- הזדונות נהפכים לזכויות. זו הסגולה המיוחד של השבת הזאת.

כשנאמר “וילך משה” בפרשת השבוע, שואל הזוהר, מאיפה ולאן הלך משה? ומסביר הזוהר שלכתו של משה דומה לשקיעתה של החמה. שקיעת השמש מביאה את הלילה, את החושך ואת כל הכרוך בכך. אחרי לכתו של משה, התקופה שלאחריה משולה ללילה, לאחר ארבעים שנה שהנהיג את עם ישראל למדרגות של ניסים והתגלויות רוחניות שלא נודעו בעולם לפני כן ולא לאחר מכן. השמש, אומר הזוהר, חייבת לשקוע כדי לאפשר ללבנה לזרוח. כאשר הלבנה היא יהושע ועם ישראל, שיכולים עכשיו להאיר את אורם הם, לקחת יוזמה ולהוציא לפועל את מה שמשה לימד אותם. הבורא מבטיח למשה שאורו ימשיך להאיר, איך זה יתכן? עונה הזוהר שכאשר הלבנה מאירה בלילה, הרי זה אור השמש שממשיך להאיר את העולם באמצעות הלבנה. “כי אתה תבוא” (דברים ל”א, ז’), “כי אתה תביא” (שם, כ”ג) מה בין זה לזה? כך אורו של משה הוא שימשיך להאיר לעולם עד גמר התיקון וביאת המשיח הסוף לחושך ולסבל. זה האור שיביא את הגאולה ויוציא לפועל את תורתו וחייו של משה (זוהר הסולם, וילך, סע’ ט”ו). בפרשת וילך שלושים פסוקים, במקביל ל-ל’ הגדולה של פרשת ניצבים, החיבור לאות ל’, שעל פי ספר היצירה, בראה את מזל מאזניים, חודש תשרי. האות ל’ היא האות העברית היחידה שעולה מעל לשורה, והעליה הזאת מסמלת את החיבור לעולם העליון, העולם הבא, ספירת בינה שממנו אנו מקבלים את החיים לשנה הבאה.

שבת מלאה אור ותשובה מאהבה.

ללימוד נוסף בפרשת השבוע הנוכחית, ניתן להיכנס לעמוד ההורדות של אתר “חיים קבלה”

ללימוד נוסף בכל פרשות השבוע, ניתן להיכנס לאוניברסיטה של חיים קבלה