כתיבת הזוהר

ספר הזוהר הוא הספר העיקרי עליו מבוססת חכמת הקבלה. עפ”י המסורת, נכתב הזוהר במאה השנייה לספירה בידי רבי שמעון בר יוחאי וחבורת מקובלי ה”אדרא רבא” (אמנם, קיימת אסכולה נוספת המייחסת את כתיבת הזוהר לרבי משה די ליאון במאה השלוש עשרה, ואולם רוב רובם של גדולי המקובלים מייחסים את כתיבתו לרבי שמעון בר יוחאי). האגדה מספרת כי רבי שמעון ובנו אלעזר הסתתרו במערה בפקיעין במשך שלוש עשרה שנה ועסקו בלימוד, ולאחר שיצאו מן המערה עברו למערה אחרת על דרך עין זיתים-מירון ושם הצטרפו אליהם חברי האידרא רבא, וביחד כתבו כולם את ספר הזוהר. “אידרא רבא” פירושו האסיפה הגדולה. אלו הם חבריו של ר’ שמעון בר יוחאי ועליהם כותב הזוהר (פרשת נשא, הקדמת האידרא רבא סעיף ז’), כי הם נבחרו ביחד עם ר’ שמעון בר יוחאי לכתוב את ספר הזוהר משום ששררה ביניהם אווירה של אחדות וערבות הדדית. כך נהגו איש עם רעהו, וכך התייחסו כלפי העולם.

המסורת מספרת שמשה רבנו עצמו “הכתיב” לרבי שמעון את סודות הקבלה, אשר העלה אותם לדיון בפני בנו אלעזר וחבריהם המקובלים (“האידרא רבא”) ששהו עמם במערה, ורבי אבא העלה אותם על כתב.

חשוב להדגיש כי אין פירוש הדבר שרק לרבי שמעון נתגלו סודות הזוהר. למעשה, מורו, רבי עקיבא, וכמוהו גם יחידים לפניו, זכו לבקיאות מוחלטת בחכמת הקבלה. יש הסוברים, כי המקובל הראשון היה האדם הראשון, ואולם לדעת כל המקובלים תחילתה של הקבלה נעשתה בידי אברהם אבינו, אשר לו מיוחסת כתיבתו של ספר היצירה, הוא המקור לספר הזוהר. עפ”י המסורת, הפעם הראשונה שסודות הקבלה הועברו לקהל גדול היא במעמד הר סיני, ע”י משה רבנו. אולם, חשוב להדגיש, כי רבים אמנם למדו והבינו את הסודות הטמירים של הקבלה, אך רק בודדים יכלו ללמד אחרים חכמה זו.

 

לקריאה נוספת:

ספר הזוהר, פירוש הסולם, פרשת נשא, מאמר האידרא רבא.

ספר הזוהר, פירוש הסולם, פרשת האזינו, מאמר האידרא זוטא.

ספר הזוהר – ויקיפדיה