ראש השנה

להורדת שיעור באורך מלא על ראש השנה לחצו כאן (wma)

להורדת שיעור באורך מלא על ראש השנה לחצו כאן (mp3)

ראש השנה עפ”י המסורת

ראש שנה חל ביומיים הראשונים של חודש תשרי והוא מציין את תחילתה של השנה העברית. יום זה עומד במרכזה של תקופה, שתחילתה בחודש אלול, שבה עורכים בני האדם חשבון נפש ומבקשים מחילה על מעשיהם הרעים בשנה שחלפה. עפ”י המסורת, ביום זה דן הקב”ה את כל באי העולם לגבי הקורות אותם בשנה שתבוא, ומכאן גם שמו “יום הדין”.

ראש השנה מוזכר בתורה בספר ויקרא (כ”ג, 25-23):

“וַיְדַבֵּר ה’ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה’”.

חז”ל ראו בביטוי “זכרון תרועה” ציווי לתקוע בשופר והדבר נועד לעורר לתשובה. מכאן גם שמו הנוסף של ראש השנה – “יום תרועה”.

בליל החג נהוג לקיים סעודה ולאכול בה מאכלים בעלי משמעות סמלית לשנה החדשה ולמשאלות הקשורות אליה, אשר באים לידי ביטוי בברכות המיוחדות שנהוג לברך על אותם המאכלים. כך למשל, נהוג לאכול ראש של דג או כבש (ולברך שנהיה לראש ולא לזנב), תפוח בדבש (ולברך שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה), רימון (ולברך שירבו זכויותינו כרימון), סלק (ולברך שיסתלקו אויבינו) וכיוצא בזה.

תשליך

בצהרי היום הראשון של החג נהוג לקיים את מנהג ה”תשליך”, ולפיו יש לילך לגדת הנהר או חוף הים ושם לומר את תפילת ה”תשליך”, שהיא בקשה להשלכת כל העבירות שלנו אל “מצולות ים”.


ראש השנה עפ”י הקבלה

לוח השנה העברי הוא לוח שנה רוחני שהונהג ע”י גדולי ישראל, שהיו גם מקובלים גדולים, ולפיו כל חג ומועד הוא שער בזמן, המאפשר כניסה למימד גבוה יותר, אשר נקרא בפי המקובלים “ספירת בינה”, וממנו אנו יכולים למשוך שפע וברכה ולשנות ולעצב את המציאות לפי רצוננו.

ראש השנה קרוי במסורת גם “יום הדין”, ועל כן חשוב להבין את המשמעות הפנימית של המונח. “דין” משמעותו עצירה או עיכוב, ואולם ניתן לפרשו לכאן ולכאן. יש שהוא מפריע וחוסם, למשל: מלאכים שליליים שבראנו ע”י פעולות, מילים ומחשבות. אלו הופכים להיות המקטרג שלנו בראש השנה ובכל השנה, והם מונעים את הטוב מלמלא את חיינו. ויש שהוא דין חיובי, למשל: הגעה למודעות רוחנית, משמעותה שלמדנו לעכב, לעצור, לחסום ולבטל רגשות שליליים, אנוכיות וחוסר רגישות אצלנו ולהפוך אותם לאנרגיה חיובית. ללא כח הדין לא נוכל להתקדם ולהשתפר.

על פי חכמת הקבלה, הבורא הוא אינסופי וכל רצונו הוא להיטיב עם הנבראים. עתידם של בני האדם אינו נקבע על ידי בית דין שמימי, אלא היקום פועל בדרך של סיבה ותוצאה. קרי: מעשה חיובי יגרור אחריו תוצאות חיוביות, ולהיפך. מכאן, שלבני האדם נתונה הבחירה לקבוע את “תסריט החיים” שלהם. בידם הכוח להרוס או לבנות, למשוך את האור והשפע אל חייהם או להישאר בעלטה.

בתחילתה של שנה חדשה, כל אדם מקבל ממקור הבריאה אין סוף של שפע לשנה החדשה. רמז לכך נמצא במילה “בראשית” שיש בה אותיות של “א’ בתשרי”. לענין זה מפרש הזוהר, כי ביום זה חוזר העולם למצבו הראשון ביום הבריאה וזאת על מנת שיוכל להתחדש, ממש כמו במערכות יחסים, בטבע ובעסקים. התחדשות זו תפקידה לשפר ולרענן את השגרה ואף בעולם הרוחני יש צורך בהתחדשות ובחילופי עונות.

על מנת שנוכל למשוך אלינו את השפע לשנה החדשה ועל מנת שנוכל להכניס אור לחיינו, עלינו לסלק תחילה את החושך מקרבנו – את השטן המקטרג. עפ”י הקבלה, כל אדם נושא עימו שפע של “מלאכים רעים” אותם ברא על ידי מעשים, מילים ומחשבות שליליים. מלאכים אלו, שיצרנו בעצמנו הם השטן המקטרג שמונע, חוסם ומעכב את השפע מלהיכנס לחיינו. מכיוון שאנחנו בראנו אותו, רק לנו יש היכולת לבטל אותו. ההכנות לראש השנה, תפילות החג והתקיעה בשופר נועדו לסלק את השטן המקטרג מחיינו.

ההכנות לראש השנה

תשובה – המונח “תשובה” הוא בעל משמעות של שיבה. קרי, חזרה לעצמנו. נשמתו של אדם היא ניצוץ מן הבורא ולכן היא טובה מעיקרה ולא נותר לנו אלא לשוב אל ה”אני האמיתי” שבתוכנו כדי לאפשר לאור הבורא למלא אותנו בכל טובו בימים של ראש השנה. פירוש אחר: עפ”י הקבלה, פעולות ורגשות שליליים שלנו בוראים לתוך חיינו מלאכים רעים, מלאכים של אופל. תשובה היא, למעשה, טכניקה מדיטטיבית של חזרה (שיבה) בזמן לאותם רגעים לא נעימים שבהם נבראו אותם המלאכים. באמצעות ניקוי הנשמה ושינוי הטבע והמזג שלנו אנחנו מסירים את אותו מלאך שחור מחיינו באופן שאנו גוזלים ממנו את הכוח שבו הזנו אותו ברגע בריאתו. בכך יכול אדם להגיע לתיקון נשמתו.

סליחה – האותיות ס.ל.ח עולות בחשבון ובגימטריה 98 – קרי: צ”ח. הסליחה, אם כן, מאפשרת לנו לצחצח את נשמתנו ולשחרר את עצמנו מכבלי הכעס והטינה.

מצוות החג

תפילה – למילות התפילה שסודרו על ידי מקובלים בדורות עתיקים, יש כוח להעלות את התודעה שלנו לספירות עליונות שם נוכל להתחבר לכוחות שיעזרו לנו לשפר, לצחצח ולנקות את הגורל שלנו מכל רע.

שופר -  “בּזֶה “יום הדין”… כך אמר הקב”ה, בני, לא תפחדו כי אני עומד על הפתח… ותנו לי כח, ובמה? בשופר.” (זוהר, ויקרא, סע’ ש”ח)

השופר הוא כלי העשוי מאילו של יצחק. ביום ראש השנה נעקד יצחק על המזבח. יצחק הנחשב למרכבה של ספירת גבורה (רצון לקבל ודין), נעקד ביום זה על ידי אברהם, המרכבה של ספירת חסד – אהבת חינם ונתינה. העקידה מסמלת את האדם הלוקח את גורלו לידיו, עוקד את הדין ומשליט עליו אהבה ונתינה, פעולה שמאפשרת פתיחת החיים לשפע, ברכה ומזל. לתקיעת השופר יש כוח, בידיעת הכוונות הנכונות, לעקוד את הדינים ולסלק אותם מעלינו. כמובן שיש לחבר לזה את התשובה ואת הסליחה כתנאי הכרחי לכך שתקיעות השופר יצליחו.

על התפילה ועל התקיעה בשופר אומר הזוהר:

“רבי אלעזר ורבי אבא היו יושבים. אמר רבי אלעזר, ראיתי אבי ביום ראש השנה ויום הכיפורים, שלא רצה לשמוע התפילה מכל אדם, אלא אם כן עמד עליו שלשה ימים מקודם, לטהר אותו. שרשב”י היה אומר כך, בתפלה של אדם הזה שאני מטהרו, מתכפר העולם. וכל שכן בתקיעת שופר, שלא היה מקבל תקיעת כל אדם, שאינו חכם לתקוע בכוונה בסוד התקיעה.” (זוהר, ויקרא, סע’ ש”ב)

וממשיך הזוהר:

“על כן מצאתי בספרו של רב המנונא סבא: באלה התפילות של ראש השנה, שהיה אומר, התפלה וקול השופר שמוציא הצדיק בשופר ההוא, היוצא מרוחו ומנפשו, קול ההוא עולה למעלה. וביום ההוא עומדים ונמצאים מקטרגים למעלה וכשעולה קול ההוא של השופר כולם נדחים מפניו ואינם יכולים להתקיים. אשרי חלקם של הצדיקים שיודעים לכוון את הרצון לפני אדונם, ויודעים לתקן את העולם ביום ההוא בקול שופר. ועל כן כתוב, “אשרי העם יודעי תרועה” (תהלים, פ”ט, ט”ז) יודעי ולא תוקעי. ” (שם, שם, סע’ שי”א)

כדי שיצליחו בידינו תקיעות השופר, עלינו, אם כך, לדאוג להיות באחדות עם נשמות הצדיקים שיעזרו לנו להעביר בהצלחה את המקטרגים מחיינו ולדעת כמה שיותר את משמעויות החג, התפילות והתקיעות.

מנהגי החג

התרת נדרים – זהו טקס שנהוג לעורכו בערב החג. עפ”י הקבלה, נדרים שאדם נודר ואינו מקיים יכולים לעכב את צמיחתו הרוחנית ולחסום את החיבור של נשמתו עם אור הבריאה. טקס “התרת נדרים” אמור לשחרר אותנו מן הכבלים האלו.

מאכלי החג – כידוע, בראש השנה נוהגים לאכול מאכלים סמליים, המכונים “סימנים”, ולברך עליהם ברכות מיוחדות.

תשליך – בצהרי היום הראשון של החג נהוג ללכת לשפת הנהר, לחוף הים, או מקווה מים אחר ולומר שם את תפילת ה”תשליך”. עפ”י הקבלה, מנהג זה מיוסד על תפילות וכוונות שבכוחן להשליך את הכוחות השליליים שצברנו, הרחק מאיתנו. אומר על כך האר”י הקדוש:

“ענין המנהג שנהגו האשכנזים לילך ביום ראשון דראש השנה אחר תפלת המנחה, מעט קודם שקיעת החמה, אצל הים הגדול או אצל מעיין או באר מים חיים וקורים אותו תשליך. הנה הוא מנהג יפה, ויותר טוב הוא אם יהיה חוץ לעיר, ויעמוד על שפת הים או על שפת הבאר או המעיין ויקרא שם ג’ פעמים:

מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:…” (מיכה ז’, י”ז-כ’)

שאלו הם בחינת י”ג תיקוני דיקנא עילאה דא”א (אריך אנפין) וצריך שתכוין בפירוש המלות איך נרמזים בהם מספר הי”ג תיקוני דיקנא כנודע והיכן הוא מקום כל תיקון ותיקון באיזו מקום מן הפנים העליונים דא”א על דרך שנתבארו אצלינו בענין “ויעבור” וי”ג מידות דתפלת שחרית דחול ועיין שם ובאדרא רבא נתבאר על סדר “ה’ ה’ אל רחום וחנון” כו’ ואלו הם:

מי אל כמוך א’. נושא עון ב’. ועובר על פשע ג’. לשארית נחלתו ד’. לא החזיק לעד אפו ה’. כי חפץ חסד הוא ו’. ישוב ירחמנו ז’. יכבוש עוונותינו ח’. ותשליך במצולות ים כל חטאתם ט’. תתן אמת ליעקב י’. חסד לאברהם י”א. אשר נשבעת לאבותינו י”ב. מימי קדם י”ג. וכשתאמר ותשליך במצולות ים כל חטאתם תכוין שיושלכו כל חטאתיך ועונותיך וגם המקטרג העליון יושלך במצולות הים העליון כי לסיבה זו הוצרך לאומרו על הים או על המים חיים אבל צריך שתכוין למה שביארנו בדרוש של י”ג מידות בתיקון הט’ הנרמז במלת לאלפים וביארתיו בענין היחודים”.

וכמובן שהעניין עמוק כפי שאנו רואים בכתבי האר”י ודורש לימוד רב כדי להבין את כל הכתוב לעיל.

לשמיעת שיעורים על חגי ישראל כנס לאוניברסיטה של חיים קבלה