יום העצמאות

להורדת השיעור ליום העצמאות (wma) לחצו כאן

להורדת השיעור ליום העצמאות (mp3) לחצו כאן

מדינת ישראל והגאולה לפי הזוהר ומקובלים

עניין ביאת המשיח והגאולה הם נושאים שהעיסוק בהם נעשה לאורך דורי דורות ולהם אין ספור מקורות בתנ”ך ובכתבי הקבלה. מאחר שהנושא הצית את הדמיון וריגש את הלב כבר לפני אלפי שנים, נאלצו חז”ל להצהיר ש”תיפח רוחם של מחשבי קיצין”. כלומר, התעסקות מרובה בנושא אינה מועילה ויש להימנע מכך, וזאת משום שלימוד ועיסוק אמיתי ברוחניות מתמקד בלקיחת אחריות ובתיקון של הדרוש תיקון ולא בהמתנה לתהליכים קוסמיים שיעשו את העבודה עבורנו.

עיקרון ביאת המשיח והגאולה

עיקרון ביאת המשיח הוא הכרחי לכל תפישה רוחנית אמיתית, ובכלל זה, הקבלה. עיקרון זה מתמקד באמונה בכך שהעולם נברא מתוך מטרה אחת בלבד והיא תכלית הבורא – “להיטיב לנבראיו”, שכן מהותו של הבורא היא הטוב ו”מִתְכוּנת הטוב להיטיב”. מכאן הנחת היסוד לכל האמונות המונותיאיסטיות, שכל מצב של סבל, חושך ומרירות הוא זמני ואשלייתי וסופו שיוחלף במציאות האמיתית של אושר, שמחה ואהבה, וזהו בסיס האמונה בביאת המשיח.

בסוף מוכרח להיות טוב

אז מהו מקור הרע בעולם? כבר למדנו, כי נבראנו בשלמות במציאות אינסופית של טוב, ומאחר שרצינו לברוא גם כן קרה הצמצום והגענו לעולם בו החושך והאור, המר והמתוק משמשים בערבוביה. כאן, בעולם הזה, עולם האשליה, ניתנה לנו ההזדמנות לברוא, ליצור ולתקן את עצמנו ובכך להרגיש ראויים לשפע האינסופי של הבריאה שמחכה לנו בכל זמן.

לעניין זה כבר היקשו חכמים, האם יתכן שנשכח את המטרה עד כדי כך שלא נגיע אליה לעולם? ועונים (ר’ עקיבא במסכת אבות, פרק ג’, משנה ט”ו-ט”ז): “הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, ובְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן… הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמוֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה”. כלומר, הכול צפוי, הכול מתוקן לסעודה, ובסופו של דבר יגיעו כולם לסעודה הגדולה שהיא כל הטוב והשפע שהכין עבורנו הבורא. ויכול, כי נגיע לשם בדרכים שונות, כי יש עירבון לכך – מצודה (רשת, בלשון המשנה) של חוקים של סיבה ותוצאה שיביאו אותנו בסופו של התהליך להכרה רוחנית ולשליטה בטוב וברע שבחיינו.

זמן הגאולה

במקומות שונים במקורות מוזכר העניין שתהליך התיקון אותו הזכרנו, הפרק בתולדות היקום בו אנחנו נמצאים, מוגבל בזמן לששת אלפים שנה (כעת אנו מצויים בשנת ה’תש”ע, כלומר 5770). לפי התלמוד, הזוהר ומקובלים רבים, האלף השישי (שהתחיל לפני 770 שנה) נקרא גם אלף המשיח ולכן זוהי תקופה רבת תהפוכות וגילויים שתביא את המין האנושי אל העידן החדש, עידן של הארה, אחדות, חכמה ושלום עולמי.

ששת אלפי השנים מקבילים במבנה שלהם לאותם כוחות, ספירות רוחניות, שבעטיים מעשה הבריאה מוגדר בששת ימי בראשית. משום כך, מקביל האלף הנוכחי ליום השישי והאירועים שבו מתוזמנים כמו השלבים המכינים לשבת.

תחילתו של האלף השישי על פי הלוח העברי היתה בשנת 1240 לסה”נ, ואכן באותה תקופה אנו עדים לתהליך היציאה מחשכת ימי הביניים (האלף החמישי נקרא במקורות האלף של החושך), וכך אנו עדים באירופה לתקופת הרנסאנס של המאה ה-12 ולאירוע חשוב מאד בהיסטוריה של הקבלה – הופעת הזוהר בספרד.

היממה בלוח העברי בנויה מלילה ויום – “ויהי ערב, ויהי בוקר”. ולכן שנת 5,500 בלוח העברי – 1740 לספה”נ – נחשבת לזריחתו של היום השישי. הזוהר מדבר על כך שבאותו הזמן “ייפתחו מעיינות החכמה למעלה (ברוחניות) ולמטה (בגשמיות)” והאנושות תעלה על דרך מהירה של הפצת הידע. כידוע, המהפכה התעשייתית החלה בסביבות שנת 1740 ולאחר מכן המהפכה האמריקאית והמהפכה הצרפתית סימנו את תחילתו של העידן החדש בו זכויות הפרט מאפשרות לו חופש גישה למידע.

הספירות של שבת

בכתבי המקובלים יש מוטיב שחוזר על עצמו על קדושת השבת ועליית העולמות לקראת הרגע החשוב של כניסת השבת, שהיא מעין עולם הבא – החיבור לעולם הרוחני העליון, שבו השפע זורם ללא הגבלה כפי שיהיה הדבר עם גמר התיקון של המין האנושי. עליית העולמות לא קורית בפתאומיות בזמן הדלקת נרות, זהו תהליך שמתחיל חמש שעות לאחר הזריחה (שעה לפני צהרי היום). מקובלים שחישבו את הזמן המדויק שבו קדושת השבת מתחילה להיכנס לעולם הגיעו לתאריך הבא:

זריחה – 1740 (5,500 בלוח העברי)

שעה אחת – 1000 שנים חלקי 24 שעות (כלומר, 41.666 שנים)

חמש שעות – 208 שנים וכמה חודשים

חמש שעות לאחר הזריחה – 1740 + 208 = תש”ח, 1948 קום המדינה (עובדה מעניינת – ה’ באייר תש”ח היה ביום השישי אחרי הצהרים).

הזכות של בני ישמעאל בארץ

מאמר מפורסם בזוהר (זוהר הסולם, וארא) נותן את ההיבט ההיסטורי שמסביב לתהליך שיבת ציון המודרני. מאמר זה מציין שלבני ישמעאל יש גם כן זכות על הארץ ושארץ ישראל תהיה שוממה מיושב זמן רב בזמן שליטתם של הערבים בה והם יתנגדו לחזרת עם ישראל לארצו: “ועתידים בני ישמעאל לשלוט על הארץ הקדושה זמן הרבה בשעה שהיא ריקה מכל… והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שישלם הזכות של בני ישמעאל”. הזוהר אף הוסיף וחזה, כי תהליך החזרה ילווה באירועים נוספים: “ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות גדולות בעולם, ויתאספו בני אדום (אומות המערב הנוצריות) עליהם, ויערכו עימהם מלחמה… סמוך לירושלים, וימשלו אלו על אלו, וארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום.” כלומר, הזוהר חוזה מלחמה בין המערב הנוצרי לבין אומות ישמעאל, כאשר סלע המחלוקת המרכזי הוא ירושלים. הזוהר מוסיף שהמחלוקת הזאת תימשך עד שיבוא גמר התיקון לישראל ולכל אומות העולם, ובפרשת שלח לך אף מוזכרת מעורבותה של פרס (אירן) בזמן הזה ואת כוונתם לכבוש את ארץ ישראל ולשלוט בה.

זמן נתינה וזמן קבלה

הרב אשלג כתב על הקמת המדינה שזוהי מתנה מלמעלה וכי מדובר בשלב בתהליך הצמיחה הרוחני שסופו, בין היתר, השגת בעלות מלאה על שניתן לנו במתנה.

מדינת ישראל היא מתנה מלמעלה שעדיין לא הישגנו עליה בעלות. אומר הרב אשלג, כי עצמאות כלכלית ופוליטית תגיע רק לכשנשיג מודעות אמיתית של עצמאות. כלומר, רק כאשר התהליך הרוחני של בניית עם בארצו יושלם ורק כאשר נהפוך אור לגויים, קרי: הקמת חברה שתחייה לפי העקרונות של “ואהבת לרעך כמוך”.

נראה, אם כן, כי עפ”י מקובלים, דורנו זה הוא הדור של ימות המשיח, שבו נזכה לגאולת ארצנו הקדושה, כאמור בספר הזוהר (מאמר סיום לזוהר) “…ומלאה הארץ דעה את ה’ וגו’. ולא ילמדו עוד וגו’. כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, אבל בשתי אלה זכינו רק בבחינת נתינה מהקב”ה, אבל אנו לידינו עוד לא קבלנו כלום, אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה להתחיל בעבודה… שאז נזכה להצלחה גדולה ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו, ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: “שלימות ההשגה” ו”הגאולה השלימה.”