חזון
החזון שלנו
לרב אשלג, מייסד התחייה המודרנית של חכמת הקבלה, היה חזון של "תנועה רוחנית עולמית אחת". זוהי התנועה של "ואהבת לרעך כמוך". לפי חזונו של הרב אשלג, הדרך ליצור שלום בעולם היא באמצעות צדק חברתי וכלכלי, הן ברמה האישית והן בין מדינות.
קהילות שמבוססות על קבוצות הכוורת
הרב אשלג מלמד שהדרך היחידה שבה יכול האדם להשתנות, להיות במיטבו ולדבוק בבורא היא כאשר האדם משתייך לקבוצת אנשים שאוהבים אותו, דואגים לו ותומכים בו כדי שיהפוך לאדם טוב יותר, חופשי יותר ואוהב יותר.
ארגון קהילות הקבלה שם לו למטרה לעזור ליצור ברחבי העולם קהילות שיספקו סביבה בטוחה ואוהבת לכל מי שמעוניין לקחת חלק ביצירת עולם טוב יותר. קהילות אלה יתבססו על תורתם של גדולי הנביאים בתנ"ך, כמו גם על תורתם של המקובלים שהמשיכו את חזונם.
השינוי שיושג יביא "חיי נצח". כלומר, היכולת לחוות את הנצח בכל רגע נתון כאושר, שמחה, הצלחה ושפע באמצעות הברכה של אור הבורא.
רעיון זה מבוסס על עיקרון היסוד של האמונה באל אחד, לפיו כל אדם נוצר בצלם הבורא ונשמתו היא ניצוץ אלוהי של הבורא. לכן, ייעודו של כל אדם הוא לחיות חיי שמחה, מילוי ושפע של ברכה וזוהי זכותו מלידה.
מבנה ארגוני
כאשר תוקם התנועה העולמית, המבנה הארגוני שלה למן ההתחלה צריך להיות פונקציונאלי לאורך כל הדרך וגם כאשר כל האנושות תהפוך חלק ממנה.
כאשר נבנית תנועה רוחנית, האתגר העיקרי העומד בפניה, לאחר השלב הראשון של מנהיגות כריזמטית, הוא ליצור מבנה ארגוני שיוכל לתמוך באידיאולוגיה שלה.
במהלך ההיסטוריה היו תנועות רבות שהתבססו על חכמת הקבלה, אשר הוקמו ע"י מנהיגים דגולים וכריזמטיים אבל לאחר מכן התפוגגו לתוך ההיסטוריה. מטרתנו היא לבנות תנועה שתעמוד במבחן הזמן, שתתבסס על דמוקרטיה, בעלות, אינטימיות, ביזור, שקיפות, אמינות ושוויון הזדמנויות.
הרב אשלג תיאר את חזונו במאמר החירות כדלקמן:
"… הרי הדבר גלוי לעיניים, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם. לפיכך הדין יוצא, אשר בעת שהאנושות תגיע למטרתה, בדבר הצלחת הגופות, דהיינו, על ידי ביאתם לדרגה השלמה באהבת זולתו, שאז יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד, ולב אחד (כמו שנאמר במאמר "השלום" ), אשר רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו – הנה לעומת זה צריכים אז להזהר, שלא יתקרבו הדעות של חברי האנושות כל כך, באופן שתתבטל המחלוקת והביקורת בין החכמים והמלומדים. משום שאהבת הגופים, מביא בטבע גם קרבת הדעות. ואם תתבטל המחלוקת והביקורת – תתבטל כל התקדמות בדעות והשכלות, ויתייבש מקור הדעת מהעולם, כמובן".
ובהמשך במאמרו לסיום הזוהר כותב הרב אשלג כדלקמן:
"… ומכאן הוכחה ברורה שכבר הגיע דורנו זה לימות המשיח, כי עינינו הרואות שכל הביאורים על ספר הזהר שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים מהמקומות הקשים בזהר, וגם במקצת שביארו, סתומים דבריהם כמעט כדברי הזהר עצמו. ובדורנו זה זכינו לפירוש "הסולם" שהוא ביאור מלא על כל דברי הזהר… ובאמת השגת רוממותו ית' בשיעור שההשפעה תהפך לקבלה כמו שאמרו באדם חשוב אינו דבר קשה כלל, והכל יודעים גדלות הבורא ית' שברא הכל ומבלה הכל בלי ראשית ובלי אחרית שלרוממותו אין קץ ותכלית, אלא הקושי שבדבר הוא כי ערך הרוממות אינו תלוי ביחיד אלא בסביבה, למשל, אפילו אם האדם מלא מעלות טובות, אם לא יחשבוהו הסביבה ולא יכבדוהו אדם כזה ימצא תמיד נכה רוח ולא יוכל להתגאות במעלותיו, אעפ"י שאינו מסופק באמיתותם, ולהיפך מזה אדם שאין לו מעלה כלל אלא הסביבה יכבדוהו כמו שיש לו מעלות מרובות האדם הזה יהי' מלא גאות רוח, כי ערך החשיבות והרוממות ניתנה לגמרי לרשות הסביבה".